קראו את השיעור

תקציר :

ראשי פרקים

א. מכת החושך

ב. עבדי פרעה מתערבים לראשונה

ג. ויושב את משה ואהרון

ד. פרעה כבר מבין שתבוא מכה ומסכים שיצאו אבל ללא הטף

ה. אחרי החושך

ו. פרעה מסכים שיצאו ללא הצאן והבקר

ז. הויכוח עובר לפסים של צאן ובקר

ח. למה פרעה מתעקש ולמה משה מתעקש?

ט. לכאורה ללא ענין זה היינו חוזרים לאחר ג' ימים כי עד כאן דובר רק על ג' ימים

י. גאולת מצרים היא גאולת כל העולם. אתם המצרים הפכתם את הצאן לאליל ואנחנו נחזירם למקור ונזבחם לקב"ה.

התחלת השעור

כמו בסדרות הראשונות כך בסדרה השלישית מוגדרת המגמה מייד במכה הפותחת את הסדרה. "בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ" ועוד לפני כן "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ"

נתחיל במכת החושך וממנה נגיע לתוך הסידרה השלישית כולה.

בעיות בפסוקי מכת החושך

במכה זו מגיע נסיון להגיע להסכם בים משה לפרעה וממנו חלא יוצאים אלא באבדנה של מצרים.

גם במכת הארבה מנסים לעשות הסכם.

"שלח עמי ויעבדוני" ואז באה ההתראה והיא נעשית בבית. לאחר ההתראה היינו מצפים למכה, אבל כאן בניגוד לפעמים הקודמות בהן הוא לא שת ליבו, מתרחש תהליך אחר בעל משמעות עצומה כשעוסקים במצרים. עבדי פרעה פונים לפרעה ודורשים שישלח את האנשים. ואז "ויושב". עד הפעם פרעה קורא להם, והפעם "ויושב" כנראה ההמון המצרי גורם לפרעה לשנות כוון. )יתכן גם שההמון הוא שבצע את "ויושב". ואז פרעה מסכים, בפעם הראשונה לפני המכה, שילכו לעבוד, ומציע לגשת למו"מ "מי ומי ההולכים". משה עונה "בבנינו ... בבקרנו" תשובה טוטאלית שאולי אפילו מתגרה בפרעה )עד כאן מדובר על ג' ימים במדבר(. פרעה עונה לכאורה תשובה חיובית, אבל אז הוא מתחרט "לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים" מה פתאום הוא טוען שהם מבקשים זאת? הרי הם רצו לצאת כולם. הדו-שיח הזה מסתיים ב"ויגרש אותם מאת פני פרעה".

כדי להבין את זה נעבור למכת החושך

מכת החושך

כאן לא מתאפשרת התראה כי במכה השלישית אין אף פעם התראה. כאן פרעה מוכן כבר כמעט לכל "גם טפכם" והוכוח הוא על צאן ובקר. צריך לנסות להבין את הראש של המנהיג מבחינה היסטורית. שנה שלמה של מכות שבסופה פרעה והעם מזהים את המקור לבעיה והנה הויכוח הוא על צאן ובקר, לא על שום דבר רוחני. מה התפיסה של פרעה בענין? הרי גם ע"פ הערכתו המכה תתרחש? קשה להבין גם את משה "גם אתה תתן בידינו זבחים ... לא תשאר פרסה" יוצא שאלמלא הוכוח על הפרסה לא היתה מכת בכורות. מצד שני אם משה היה מסכים לצאת ללא הצאן והבקר הוא היה צריך לבצע את הצד שלו בהסכם ולחזור לאחר ג' ימים, כלומר לא היתה יציאת מצרים! קשה לקבל את דעת הפרשנים שפרעה רצה שישאירו את הצאן והבקר כתעודת ביטוח שיחזרו, כי אחרי כל ההכנות והמאבק לא נראה שהיהודים היו חוזרים בגלל צאן ובקר. יש פה משה יותר מהותי.

"כי ממנו נקח לעבוד את ה'"

החושך מסתיים בדברי פרעה "לך מעלי". זה לא נובע מוכוח כלכלי אלא מדבר הרבה יותר מהותי, שבא לידי ביטוי בצאן ובבקר. איום "כי ביום ראותך תמות" זו רמה אחרת של הוכוח.

שני הנסיונות האחרונים להגיע לידי גישור מביאים תוצאה הפוכה.

מה יקרה במכת הבכורות:

כאן היתה כבר התקוממות מוחלטת "צעקה גדולה" ואז אומר פרעה: "ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ידוד כדברכם" ומה זה כדברכם? "גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי"

על זה הוכוח ומשום מה לא שמים לב לזה כ"כ. אם נתן את הדעת לדברים מתחלתם נוכל ענות גם לזה.

סדרה ראשונה

ג' המכות הראשונות פרעה קבל תשובה פילוסופית לשאלה מי ה' והתשובה היא זה שיש לו כח הוא שיכול להפוך מים לדם וכו' החרטומים הסבירו את הסמינריון הזה לפרעה בסיום הסדרה ע"י "אצבע אל' היא"

הוא עוד לא יודע שלאלוהים הזה יש שייכות לגבי מה שמתרחש כאן וזו המגמה של הסדרה הבאה

סדרה שניה

הקב"ה מחלק בין גושן לבין מצרים כי הוא משגיח. בדבר תלמד שהוא מבדיל גם בבין המקנה של היהודים למקנה של המצרים. השחין יסכם את הכל והחרטומים שתמיד נותנים לך את התשובה הסופית, יענו לך בסוף העד"ש שהם לא יכולים להופיע בפניך כי הם לקו בשחין. זו התשובה ל"לא ידעתי את ה'"

סדרה שלישית

אותו האלוקים שהוא הבורא והמשגיח, הוא יקיים מה שאתה רוצה רק אם הכל יהיה משועבד אליו ולא יהיה שום כח אחר בעולם שאתה עובד אליו. השיא הוא במכת החושך. בתחילת ההסכם לפני הארבה פונה פרעה למשה ואומר ברור לי שתהיה מכה, למדתי שמי שחוטא, חוטף. בואו נגיע להסכמה. מה אתם רוצים? לקיים את הפולחן הדתי שלכם? בסדר! מי מקיים? אמרו לו שהגברים הם מקריבי הקרבנות, ענה להם פרעה אם כן "לכו נא הגברים" הרי "אותה אתם מבקשים", אמרו לו, אתה לא תופס כלום, אנחנו לא הולכים לקיים פולחן אלא להשתעבד לקב"ה. לזה שייכים כולם כולל הרכוש, כי יהודי מאמין, גם רכושו משועבד לקב"ה. זו השתעבדות לעבודת ה'. כל עוד מישהו לא יופיע בעבודת ה' לא השתחררנו ממך. את זה פרעה לא מסוגל לקבל ואז "ויגרש".

אחרי החושך פרעה זועק לשיחה נוספת. הוא מוכן לשחרר את כולם מלבד הצאן ןהבקר. משה עונה לו "תשגכח מזה" כל עוד פרסה אחת שלנו לא שייכת לקב"ה, אנחנו לא נגאלנו. גאולת ישראל ממצרים היא לא רק הגאולה הפיזית של האנשים הנשים והטף, היא גאולת העולם כולו. את הצאן והבקר הפכתם במצרים לאלילים ואנחנו נשחרר גם אותם ונחזירם למקור ולכן "לא אוסיף ראות פניך" כי אם עד עכשיו לא הבנת את זה אז כבר לא תבין. רק דרך אחת תשאר להסביר לך את זה, מכת בכורות. כאשר כל מי שאתה מייחס לו כח במצרים, ימות, אתה תבין בפעם הראשונה בהיסטוריה שאין שום כח זולתי הקב"ה. כשלא יהיה בית אחד במצרים שבו ראשית אוני לא תמגר שם אז תבין.

"וברכתם גם אותי", כפשוטו. עכשיו פרעה מבין שאדם שהשתעבד כולו לקב"ה, לא רק להתפלל יש לו כח אלא גם לברך, כי כל כוחו נובע מהקב"ה. הוכוח יסתיים כאשר פרעה יתפוס בפעם הראשונה על מה הוא היה. והמגמה שהיתה בהתחלה, שקבעה "בני בכורי ישראל וכו' הולכת ומתחילה להתברר בעולם. מול הבכורות המצריים שהיו צריכים להסביר למצרים מה קורה )"למכה מצריים בבכוריהם" - מצרים הוכתה כאשר בעלי הכוחות נגמרו( עמדו הבכורות העבריים. ולכן לפני מכת בכורות עוברת התורה לפרשת "קדש לי כל בכור, פטר כל רחם" לא רק בכור אדם ולא רק בכור בהמה טהורה אלא גם פטר חמור. כי מי שמשועבד לקב"ה באמת לוקח גם את החמור לשעבדו לקב"ה.

מתחילת המפגש של יוסף עד סוף הדרך של יציאת מצרים מסתובבים כל הזמן חמורים בענינים, מפני שעל זה יהיה הוכוח. יהודי יגלה שלא רק הוא ילך לעבוד את הקב"ה אלא גם החמור שלו.

יהודי יודע גם את החמור שלו לקחת לעבוד את הקב"ה, זאת מדרגה אחרת לגמרי "למען ספר שמי בכל הארץ".

תרצו, כל הדיון הזה ממוצה כבר במכת הברד שעליה דלגנו כדי להבין את הדברים מסופם. מכת הברד קשה, ובפעם הראשונה יש חלוקה בין הירא את דבר ה' למי שלא ירא.

פרעה קורא למשה ואהרון ואומר "חטאתי הפעם". רק הפעם? כבר מכה שביעית ורק עכשיו אתה חטאת? הפשט הוא, הפעם אני מבין שחטאתי כל הזמן. רק עכשיו אני תופס כמה באמת יש בעולם שיטה והשגחה, עובדה שגם מצרים יראי ה' ניצלו. המכה הזו תסתיים ב"ויוסף לחטוא", כלומר, הפעם אני מבין שאני חוטא ואם אני חוטא אז ה' הצדיק ואני מפריע לצדק להתגלות ולכן מגיע לי עונש. זו רק ההתחלה של מה שקורה, בהמשך הוא פונה למשה ואהרון ומבקש "העתירו אל ידוד ורב מהיות קולות אלוהים וברד" למה התוספת אלוהים הרי הקולות הם שלו. אבל העתירו זה להתפלל וזה עושים לה' למידת הרחמים, לעומת זאת הקולות והברד והפחד זה אלוהים. ומשה עונה בהתאם "אפרוש כפי אל ידוד ... טרם תיראון מפני ידוד אלוהים". אגב, האבן עזרא אומר מה שאמרנו עכשיו

אבן עזרא שמות פרק ט פסוק כח

העתירו אל ה', הזכיר השם הנכבד, ואמר קולות אלהים, כי הוא מודה שיש אלהים כאשר הזכרתי, ובעבור שלא אמר קולות ה' חבר משה שם העצם והתואר, )שם ידוד הוא שם העצם ושם אלוהים הוא התיאור. עצמותו היא ידוד והוא מתואר ע"י זה שהוא בעל הכוחות( ואמר מפני ה' אלהים, והטעם כי השם הוא אלהים לבדו, )וכאן ה"אבן עזרא" מחדש חידוש עצום( ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה, ואין טענה ממלת אדנ"י ידוד אתה החילות, כי באל"ף דל"ת הוא כתוב:

ה"חזקוני" מודיע כי

חזקוני שמות ט-כח

קולות אלהים מודה היה שהיה אלהים. ובשביל שלא אמר שם המיוחד בא משה וחברו, ואמר מפני ה' אלקינו. פירוש האלוקים הוא ה' לבדו, ולא תמצא בכל התורה שהזכירו שום אדם כן ואין טענה מן ה' אלוקים מה תתן לי, במה אדע, אתה החלותה, אל תשחת עמך ונחלתך, שהרי כולם כתובים באל"ף דל"ת:

מה בעצם קרה פה? פרעה כבר מבין שהוא חטא ואם הוא חטא הוא צריך לשלם והוא מבין שאפשר להתפלל. "העתירו" - הביטוי מופיע פעם ראשונה אצל יצחק. בגמ' בברכות מופיע שזה בא מלשון עתר שהוא מעדר שאיתו חופרים את האדמה ותוס' מסבירים על כך שלהתפלל פירושו להפוך את הטבע. "העתירו אל ידוד" פירושו, תפנו אל מדת הרחמים שתהפוך משהו, זו כבר מדרגה גדולה. אבל עדיין כשהוא מדבר על הברד הוא מתייחס איו כאל כח שלאדם אין מה לעשות מולו. הוא עדיין רואה חלוקה בין מדת הדין למדת הרחמים, הוא לא יכול עדיין להבין שהכל נובע ממקור אחד מכח אחד. כל עוד הוא לא יתפוס את זה הוא לא יגיע ליראת ה' כי זה סימן שיש עוד כח אחר בעולם.

"ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ידוד אלקים" הבא בתור שישתמש בביטוי זה הוא אליהו בהר הכרמל. רק כשהעם יגיע למסקנה שבעל המלחמות הוא זורע הצדקות אזי הוא יוכל להאמין בה'.

כדי להגיע ל"שמע" צריך לפתוח ביוצר אור ובורא חושך.

ובסיום ק"ש "אני ה' אל' אמת" כי כל יציאת מצרים היתה כדי לברר שה' הוא האלוקים זו אמת. ומי שלא הוסיף אמת לא יצא ידי חובתו. את זה פרעה לא תופס.

להשאיר פרסה במצרים זה לא להכיר באמת זו.

המהלך הזה מופיע בסופו בשיא שבו בני ישראל יצטרכו לגלות שהם חופשיים לחלוטין. אין מקום שזה יתבטא יותר יפה מאשר על שפת הים. כשמצרים מת כפי שהסברנו ראו העם מלמפרע את היד הגדולה שנעשתה בכל המכות, אבל גם יותר מזה, כשהעם השתחרר הוא ראה גם את היד הגדולה שנעשתה בעינוי ובשיעבוד, כי הוא כבר ראה את המכלול ולכן אז ישיר. ואז "וייראו" והתגובה היא "אשירה ... ה' איש מלחמה ה' שמו" - בעל המלחמות הוא שם הויה.

בברכות ק"ש רמוז כל המהלך:

מי ה' - יוצר המאורות

לא ידעתי את ה' - אהבת ה' לעם ישראל - אהבת עולם אהבתנו - השגחה למען ספר שמי - ה' הוא אלוקינו ולכן הוא אחד ושמי מסופר בכל הארץ בדומה לכך בתפילות שבת:

מי ה' - ליל שבת - בריאה

משגיח - שחרית נתינת התורה למי שהיה עבד נאמן

יחידות ה' - מנחה - אתה אחד

זה יכול פרעה להבין רק אחרי מכת בכורות. משה משתדל שהוא יגיע לכך בלי מכת בכורות, אבל הוא לא מסוגל. אם הוא לא תופס שגם הפרסה צריכה להשתחרר מבעליה המצריים אז תהיה צעקה גדולה במצרים ואז הוא יבין ויבקש וברכתם גם אותי.

זה המהלך שכשתופסים אותו מבינים את מה שקבע הרב קוק בחודש ניסן - יציאת ישראל ממצרים תשאר לעד האביב של העולם כולו. רק בזכות שלחמנו על הפרסות.

החודש הזה לכם

זה הנצחון על מצרים. כי בכך יבוא לידי ביטוי שאם אתה עבד ה' באמת אתה חפשי לחלוטין אפילו לשלוט על הזמן.