הרב אלון – שעור בפר' וארא תשנ"ד

 

דצ"ך עד"ש

 

תקציר

 

תחילת השעור דומה לשעור "למה הרעתה"

 

בפסוקים יש שתי שאלות א. למה הרעתה ב. למה שלחתני למה הרעתה היא שאלה הרבה יותר כללית והקב"ה השיב "עתה תראה" וכו' כיצד זה עונה? קודם כל נעבור לפרשת וארא שתחילתה שוב פתיחה.

פתיחת פר' וארא ע"פ "אבן עזרא", התשובה לשאלה "ומאז באתי ... הרע לעם הזה" נמצאת בפסוק החתימה של הפרשה הקודמת "עתה תראה" ועל השאלה השניה "למה הרעתה" התשובה היא ממתי שואלים שאלות באמצע הדרך?  אבל מה עומקה של השאלה ומה היא השאלה "למה זה שלחתני"

אבן עזרא שמות ו-ג והנה משה אמר שני דברים האחד למה זה שלחתני, והשני והצל לא הצלת את עמך, והשיב על האחרון עתה תראה אשר אעשה לפרעה, ועל הראשון ויאמר אליו אני יי', והטעם כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי ועל ידך יודע שמי ה' הנכבד בעולם כאשר אמר לכן אמור לבני ישראל אני יי', והנה שלחתיך להודיע זה השם:

שלחתיך כדי לגלות בעולם את שמי הנכבד, שאני ידוד. זהו תפקידך בעולם. וזה מה שעושה משה במשך כל הזמן. מעבר העולם לידיעתו את שם ה' ("למען ספר שמי בכל הארץ") הוא משמעותי ותחילתו כאן.  הדיוק בפתיחות מפליא לפי האבן עזרא. בפסוק הראשון נאמר "וישב משה אל ידוד", שם המפורש, ויאמר אדנ-י. משה לא פונה לקב"ה בשם ידוד. ולעמת זאת הקב"ה מתודע אליו ואומר לו "וידבר אל' אל משה ויאמר אליו אני ידוד". מספיק כבר לפנות אלי בשמות אחרים. לכן, אולי יש גם פתיחה נוספת באמצע, ראשית, למה הרעתה ועל כך התשובה עתה תראה, ועל השאלה השניה התשובה היא, אתה פנית אלי בשם אדנות ואני עונה לך אני ידוד.  

תפקידו של משה בעולם הוא לגלות בעולם את שם ה'

היסוד שנמצא בדברים אלו מופיע בלי סוף בכל הפרשות ובעצם מה שמיחד את תפקידו של משה בעולם הוא לגלות בעולם את שם ה'.

בשעור הנוכחי נעסוק בנקודה שמשה יצטרך לגלות את שם ה' לא רק לבני ישראל אלא גם לעולם כולו. וזאת דרך הסמן הקיצוני של העולם, פרעה.

שמות פרק י-א "ויאמר ידוד אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ידוד" בפסוק הראשון הנשוא הוא פרעה ובשני בני ישראל. והסיום הוא על כולם יחד "וידעתם כי אני ה'" לגבי כיצד מתפרש שם ה' לבני ישראל נעסוק בפעמים הבאות ב"אנכי". אבל כיצד מגלים זאת לעולם. לעולם מתגלה שם ה' במצרים קודם כל דרך עשר המכות.

 גילוי שם ה' דרך עשר המכות

עשר המכות אמורות לענות למשה על הדרך שבה הוא יגלה לעולם את מה שהקב"ה צריך לגלות לו כדי שהעולם כולו יגאל יחד עם ישראל כאשר הם יוצאים ממצרים.

חלוקת המכות ל - דצ"ך עד"ש באח"ב

ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב. פרשנים רבים עסקו במבנה עשאר המכות ומה הביא את ר' יהודה לחלק אותן לשלוש קבוצות.  

לענ"ד עשר המכות מחולקות לשלוש כבר במפגש הראשון של משה עם פרעה.

שמות ה-א "ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ידוד אלקי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר: ויאמר פרעה מי ידוד אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ידוד וגם את ישראל לא אשלח"

מפגש ראשון של משה עם שליט מצרי שכופר לחלוטין בה'. הם לא מדברים איתו על אלוהים אוניברסלי אלא על ה' אלוהי ישראל. אינך יכול שלא לשאול במקום פרעה את השאלה (והיא לא צינית בכלל אלא מעין שאלת אינפורמציה) מי ה'?   

אם נתבונן במשפט של פרעה נראה שהוא מורכב משלשה חלקים.  "מי ידוד אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל"  הרי לא באו אליך לדיון פילוסופי, באו אליך לענין תכליתי "שלח את עמי" כאשר הוא אומר "מי ה'" הרי ברור שהוא לא יודע את ה' אם כך מה התוספת "לא ידעתי את ידוד" באה לומר.  אותה שאלה לגבי הסיפא. אמרת קודם "לשלח את ישראל" אז מה החזרה על "וגם את ישראל לא אשלח" מה החידוש כאן?

אם דמיוני אינו מטעני זו אינה קריאה נכונה בפסוק. פרעה שואל, או טוען, שלוש טענות. הראשונה, "מי ידוד" על שאלה כזו צריכה להנתן תשובה אינפורמטיבית כמו למשל, זה, או הוא. השניה, גם אם אדע מי, המרחק בין התשובה האינפורמטיבית מי הוא לבין הידיעה שלי את ה' הוא עצום. ושלישית, גם אם אדע ואכיר וארגיש, גם אז, את ישראל לא אשלח. יש כאן שלוש טענות שצריך להתייחס אליהן אחת לאחת. לענ"ד ר' יהודה חלק את המכות לשלוש סדרות, שלשה סמינריונים שנערכים לפרעה בתשובות לשלוש השאלות שהוא העלה.  כשנכנס למכות, נעמיק גם בשאלות שהן לא רק שאלות של פרעה אלא של כל מאמין בתחילת דרכו וגם של כל מאמין שיש לו בעיה עם הקטע הלאומי של "גם את ישראל לא אשלח". נחזור לשאלות אלו ואל הנסיון להבין את הפסוק דנן מתוך לימוד המכות.

סדר המכות בדף המקורות מופיעות המכות ע"פ הסדר של ר' יהודה שלש הראשונות ומולן שלש הבאות. שתי הערות מבניות: א. בכל סדרה, במכה הראשונה ישנה התראה והמפגש של משה עם פרעה נעשה מחוץ למגרש. כל מכה שניה עדיין ישנה התראה אבל המפגש כבר בתוך הבית. בכל מכה שלישית אין התראה ואין מיקום של המפגש. לעובדה זו ישנה משמעות גדולה. לעיין במכות ולראות את הדברים.

המהר"ל טוען שהמבנה בא לרמוז קודם כל על העליה של משה בהשתלטותו על פרעה.  בפעם הראשונה משה פוגש את פרעה אבל עדיין אינו יכול להכנס לתוך ביתו וכדי להכות בו הוא חייב להתרות בו מראש.  בפעם השניה משה כבר יכול להכנס אל ביתו אבל הוא עדיין חייב להתרות בו. בפעם השלישית יש למשה כבר שליטה מוחלטת ללא הודעה מראש.  

הסבר המבני הזה יפה מאד אבל הוא מחזיר אותנו לתחילת הדברים. לשם מה משה צריך, אחרי שבמכת הכינים הוא כבר הגיע לאותה שליטה מוחלטת, לחזור למצב הראשון במכה הרביעית? וכאשר הוא כבר הגיע לזה בשחין, לשם מה הוא צריך לחזור לזה במכה השביעית? וכך הלאה בהמשך המכות.

סדרת דצ"ך

אם נשים לב למגמת המכות נראה שהמגמה שונה לחלוטין לכל סיבה (מלה לא ברורה ????). מה מבקש הקב"ה להשיג במכת הדם? התחלנו ב"בזאת תדע כי אני ה'" המגמה של הוצאת בנ"י ממצרים לא מוזכרת כאן, גם לא חזרה בתשובה שלמה של פרעה, אלא רק אני אעשה משהו כדי שאתה תדע שאני ה', כלומר יש לי כוחות שלך אין.  מה ינסה האטאיסט לעשות באופן אוטומטי מול הדבר הזה? להפעיל כוחות אחרים שעומדים בניגוד לכוחות האלה וזה בדיוק מה שעושה פרעה ע"י החרטומים. וממילא הוא לא חייב לשמוע לשום דבר. מי שיעמיק במה שפרעה עשה יראה שהוא עשה דבר הרבה יותר חכם מהדברים הפשוטים, הוא לוקח את החרטומים ומגלה שלהם יש את הכוחות לא רק של האל המיוצג ע"י משה אלא גם כוחות שלפרעה עצמו אין ואם כך האם זה הופך אותו למחוייב להם? או שהם עדיין מחוייבים לו? מי האדון ומי העבדים? אז יש לאלוהים שלך כח! בסדר! גם לחרטומים שלי יש כח! ולכן המסקנה היא מי ה' אשר אשמע בקולו? וגם אם יש לו כח מה פתאום שאשלח את ישראל בגלל זה? למה אם יש לו כח אני צריך לשמוע בקולו? גם מצרים מלאה בבעלי כוחות ואני הוא המלך והם חייבים לשמוע לי.

המגמה של שלוש המכות הראשונות היא לתת לפרעה תשובה ניצחת לשאלה מי ה'. הצפרדע היא כבר התקדמות. גם אז המגמה היא אותה מגמה, הצפרדעים מכסים את הארץ, לפרעה יש כבר פחות כח, הוא פונה למשה ואהרון ואומר העתירו אל ה' שלכם. משה עונה לו, בבקשה! רק תאמר לי גם מתי כדי שפרעה יראה שהוא גם שולט על הזמן. אבל כדי להגיע מזה להכרעה ברורה שה' מחייב אותי, זה רחוק עדיין. במכת הכינים יש חידוש, שוב פרעה קורא לחרטומים (אגב, כל מכה שלישית פרעה משתמש בחרטומים) והפעם החרטומים כבר לא יכולים לעשות את מה שעשה הקב"ה. החרטומים לא הצליחו להוציא את הכינים ואז הם אומרים "אצבע אלוהים היא". קיים כח אלוהי מעבר לכל כוחות החרטומים. הרמב"ן מוכיח את הדברים נפלא מהפסוקים. בכינים נאמר "והיה" כמו "ויהי" אלה לשונות של בריאה כמו "ויהי אור". הם למעשה אומרים לפרעה, הוא לא רק יודע לעשות טכניקות מיוחדות אלא גם לברוא יש מאין. זאת תשובה מלאה לשאלה, מי ה' אשר אשמע בקולו.

אבל משום מה זה עדיין לא הופך את פרעה לחסיד אומות העולם. חרטומיו קובעים במצרים הכופרת את הביטוי אצבע אלוהים ומשום מה זה לא עושה לפרעה הרבה. יש כאן יסוד אמוני: יכול אדם לדעת באופן פילוסופי את מהותו של האלוהים בצורה השלמה ביותר שאדם יכול להגיע אליה וזה לא יעשה לו שום דבר בפנים. תשובות שיוצרות אלוהים פילוסופי לא הופכות את היודע למי שמוסר את הנפש על אלוהיו. כשפרעה אמר "לא ידעתי" הוא התכוון לשלב הבא.  

סדרת עד"ש

"לדעת" במקרא, פירושו להיות מודע, להתחבר. זו לא אינפורמציה. כמו בתחילה "וידע אלוהים" הוא לא ידע קודם את המצב? אלא כרש"י "נתן ליבו". פרעה טוען טענה קשה ביותר, מה אתם בעצם יכולים לגרום בסוף, גם אם תצליחו? לכתוב לי במחברת הוכחה שיש אלוהים. אז יש! אז מה! מה זה צריך לעשות לי? בסוף הסימסטר נזרוק את המחברת. אני לא מכיר את ה' כאן ולא יודע למה זה רלבנטי לי.

בכל יום לפני שאנחנו שואלים מי כאלוהינו אנחנו כבר יודעים שאין כאלוהינו. רק מי שיודע לומר כך יכול לשאול מי כאלוהינו. זו לא חוכמה אלא אמונה. אם היינו פותחים ב"מי" אז לא היה עוזר אם היינו מקבלים תשובה.  ההבנה לדעת את ה' היא המגמה של המכות הבאות. מכאן ואילך, בכל המכות, לכאורה הכל אותו דבר אבל יש הבדל גדול. מכת הערוב. נכון שאתה משה כבר השתלטת על "מי ה'" אבל אתה עוד לא יודע כלום באיך ללמד את לא ידעתי "את ה'". לדעת את ולא לדעת מי. ולכן תאמר לו "הנני משליח" ובהמשך מגיעים לעיקר "והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן" למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. זה שיש אלוהים בשמים אתה כבר יודע מהמכות הראשונות, עכשיו תלמד שיש ה' כאן. איך תלמד? לא סתם אוכיח לך שיש לו כח, יש לו כח, וכח זה מכוון ומשגיח ומדוייק. תווכח בכך כשתראה את ההבדל בין ארץ גשן לבין כל אדמת מצרים. תראה שיש קשר בין החטא לבין העונש. תראה שיש מי שמוענש ומי שלא (תראה שזה שיטתי) ותהיה מוכרח לתת תשובות. עכשיו תלמד ש"אני ה' בקרב הארץ" ואת זה תראה מלמטה, מהארץ. בהמשך "ויקרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר לכו זבחו לאלוהיכם בארץ" הוא לא מתכוון אל ארץ ישראל ולפי הפסוק הבא ברור שמדובר במצרים כי הרי משה עונה מייד שרק למדבר בקשנו ללכת. תמהו כאן כל הפרשנים, הרי כבר בצפרדע, פרעה שהתגלה כשקרן, גם כאן הוא יתגלה אותו דבר, הרי כבר בצפרדע הוא הסכים שהם ילכו למדבר אז מה כאן הוא חוזר בו ומוכן לתת להם לעבוד את ה' בארץ? המכות החזירו אותו אחורה?  הפרשנים ענו זה בכה וזה בכה. נדמה לי בצורה פשוטה, ה"בארץ" לא מדבר על מקום הזביחה אלא על מקום האלוהים. אני מבין שיש אלוהים בארץ, אני כבר בסידרה השניה, הבנתי. אבל זה לא עוזר. משה מסביר לו, אנחנו נזבח כמו שה' דובר אלינו. אתה לא מבין שאם יש אלוהים בארץ אז למעשה שלי יש משמעות לא בתור טקס פולחני אלא למעשה שלי יש משמעות רק אם אני עושה את מה שנאמר. ומה שנאמר הוא מה שאני עושה. יש שייכות דו סטרית מתמדת. אם אני מתנהג טוב אז יש השפעכ טוב ולהפך. ותפילה עוה ואי תפילה לא עושה.  ואין ברירה אלא להמשיך עוד שלב בסידרה ואז מגיעים לדבר. מכת הדבר כ"כ מדוייק. בערוב היתה אפליה "והפליתי" שפרעה יראה שיש השגחה. בדבר זה כבר עובר שלב נוסף. בא אל פרעה (בעצם הוא משתלט על ביתו של פרעה) כאן גם יש אפליה אבל עם שינוי אחד "ולא ימות מכל לבני ישראל דבר". איך פרעה זיהה בערוב שהקב"ה מפלה בין ישראל למצרים? ע"י בדיקת המצב מלמעלה, בגושן אין ערוב ובמצרים יש. בדבר, פרעה נשלח לעשות בדיקה "ידנית" סוס, סוס, ממקנה ישראל וממקנה מצרים ותראה אם ההשגחה הזו היא בערך או שהיא מדוייקת. ואז במכה "לא מת אחד" ואז וישלח פרעה לבדוק והתוצאה היא שלא מת ממקנה ישראל "עד אחד". זו כבר הוכחה מוחלטת למציאות אלוהים בארץ.

מכת השחין

השחין כבר יסגור לגמרי את הענין. אין התראה, כמו כל מכה שלישית. אין פגישה עם פרעה, כמו כל מכה שלישית. החרטומים הם אלו שיוכיחו לפרעה שבאמת המגמה של הסידרה השניה הוכחה כמוצלחת. בפעם הראשונה הם אמרו לו "אצבע אלוהים היא", כי הם לא הצליחו. מה הפעם? "ולא יכלו החרטומים לעמוד ..." החרטומים לא רק שאינם יכולים להסביר אלא המכה מוחלטת על מי שאתה חשבת שהם בעלי הכוחות שלך. מרגע זה ואילך יש ה' ויש ה' בקרב הארץ.

ממכה זו ואילך לא כתוב אפילו פעם אחת שפרעה הכביד את ליבו. ממכה זו ואילך הקב"ה מחזק את לב פרעה. הוא כבר הגיע לרמה של מי ה' והוא כבר יודע את ה'. מצב זה תאר ישעיהו הנביא כאשר רצה להובי את מצרים למצב הגדול אליו מגיע המאמין כאשר הוא יודע את ה'.  ישעיה יט-כא  "ונודע ידוד למצרים וידעו מצרים את ידוד ביום ההוא ועבדו זבח ומנחה ונדרו נדר לידוד ושלמו" "וידעו מצרים את ה'", אוטומטית יוצר מצב של "ונדרו וזבחו ושילמו" אם אתה מבין מי ה' וכבר יודע את ה', אתה כבר תגיע למצב שהוא בעצם המגמה של פרעה שצריך להגיע אליה ע"י משה, להגיע ל"וידעו מצרים את ה'". במצרים יתגלה מי הוא העלול ומי הוא העילה "את אשר התעללתי במצרים".  

סיכום שתי הסדרות הראשונות והקדמה לסדרה השלישית

אבל כאן בעצם צריך הכל להתחיל. שתי הסדרות הראשונות מדוייקות לחלוטין. הראשונה עונה לשאלה "מי ה' אשר אשמע בקולו" והתשובה היא "אצבע אלוהים היא" לנו אין כח.  השניה עונה על "לא ידעתי את ה'" הנה עכשיו תדע את ה' ומה ערכה של תפילה, תדע שהעולם מסודר, שהקב"ה משפיע ומשגיח ובורא. לכאורה מכאן היה צריך פרעה לקום ולצאת ולהוביל את כולנו לאמונה גדולה, ובכל זאת, את ישראל הוא לא משלח. הפירוש של "וגם את ישראל לא אשלח" הוא כל הפסוק, כלומר, גם אם אדע מי ה' וגם אם אדע את ה' אני את ישראל שונא, למה? ככה! ואולי יותר מזה, דוקא אם אדע את ה' ומי ה' עוד יותר לא אשלח, כי ישנה אנטישמיות בעולם שנובעת מ"מי ה'" וישנה אנטישמיות שנובעת מזה שאני "יודע את ה" ולכן אני לא יכול לסבול את ההבדל הגדול בינכם לבינינו. פרעה ראה בסידרה השניה במשך שנה, את ההשגחה האלוקית מתגלה, אבל המסקנה שלו כגוי יכולה להיות שהאלוהים הזה משגיח ולכן הוא מציל תמיד את ישראל ולכן הוא מכה את המצרים והמסקנה של כל מצרי היא, בהתחלה התכחשתי לקיומו אבל עכשיו אין ברירה הוכח לי שהוא קיים ולכן הוא הופך להיות יותר ויותר שנוא כי הוא מעדיף אותם בבירור עלי. האם לא זה מה שאמרו חז"ל בברכות דף כ/ב אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב [במדבר ו'] ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה [דברים ח'] ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה: איך צריך להרגיש האדם האוניברסלי מול העובדה שהעם היהודי תמיד חוזר ומצליח, כמו אצל אבימלך ויצחק וכמו אצל לבן. האם לא יגיע לאנטישמיות דוקא מתוך האפליה?

סדרת באח"ב

אז מגיע הברד ופרעה פוגש עוד מכה, שוב מחוץ לבית, שוב התראה. אבל הפעם בהתראה יש תוספת, שלח מעבדיך את מי שרוצה החוצה ותגיד לירא את דבר ה' שישאיר את מקנהו בבית. פתאם מתגלה שההשגחה פועלת גם במצרים והאלוהים "הלאומי" הזה, אם תתן למצרים להתבטא, תגלה שהוא האלוהים הכי אוניברסלי שיש. בין המצרים יש הבדל בין הירא את דבר ה' וזבה שאינו ירא. השיא הטרגי של זה נמצא בחושך. בחושך פרעה לא זוכה לראות את עם ישראל בקלקלתו. כדי שלא יהיו המצרים רואים ושמחים. ההשגחה היא לא רק בין אומה לארומה אלא גם בין יהודי ליהודי ובין מצרי למצרי. הסדרה השלישית באה לתת את התשובה לשאלה הכי קשה. למה אני, פרעה, צריך להשמע לאלוהי ישראל? הרי הוא מבכר אתכם עלינו. ועל כך עונה הסדרה השלישית. רק אם תבין שיש ה' אלוהי ישראל תגלה שיש אלוה אוניברסלי בעולם. רק אם תתן לישראל למלא את תפקידם הטבעי בארצם, לא שתבוא גאולה שלהם אלא גאולה עולמית, ואז תתממש הנבואה של ישעיהו לעיל.

זה "רק אתכם ידעתי" ידעתי פירושו שמתי לב ולפי זה ההמשך הוא "על כן אפקוד" כיון שאתכם ידעתי אתם הכי מושגחים ולכן אתם בעלי הזכויות הגדולים ולכן גם בעלי החובות הגדולים. אצלכם יש חיבור בין עול מלכות שמים הפילוסופי לבין עול מצוות ההתנייתי של "והיה אם שמוע" אז "ונתתי" וחו"ח להפך.

אלה שלושת השלבים שצריך פרעה לברר מתחילת המפגש עם משה. בסוף אחרי המכה התשיעית, יבא פרעה ויאמר למשה בפעם הראשונה משפט שרק ממנו אפשר לשמוע, בברד הוא יאמר "חטאתי לה' ה' הצדיק וכו'" , זה מבין אדם שיודע שיש השגחה. בחושך הוא יאמר "חטאתי לה' אלוהיכם ולכם" הפעם הוא יבין שמי שחוטא לישראל חוטא לה' ולהפך. הפעם הוא יתפוס מה הוא אמר בעצם כאשר הוא אמר "גם את ישראל לא אשלח"  

איך זה יתגלה, כיצד זה יבוא לידי ביטוי ומזה כיצד יבוא הרעיון כולו לידי ביטוי בישראל נראה בסידרה האחרונה וממנה במצוות הראשונות שמסיימות את הסדרה האחרונה. בשעור הבא.