קראו את השיעור

בס"ד, יום ראשון ב' אדר ב' ה'תשס"ה

שיחת הרב מרדכי אלון למגילת אסתר

כתיבה ועריכה: יהודה עובדיה

"המזכירים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן נון

לא יוכלו להישאר עבדי אחשוורוש" (הראי"ה קוק זצ"ל)

1. "עבדי אחשוורוש

2. "כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון"

3. "חלקו כבוד לארץ ישראל"

4. "וגם חרבונה זכור לטוב"

5 . "אסתר מן התורה מניין..."

6. " אילו נענו כולם ושבו לארץ ישראל..."

7. בעיות הכלכלה העולמיות ושנאת ישראל

8. "משנכנס אדר מרבין בשמחה"

1. "עבדי אחשוורוש

השבוע בעז"ה נפתח את ספר ויקרא. יחד עם זאת נבקש הפעם לעסוק בימי הפורים, הממשמשים ובאים עלינו לשלום.

נושא השיעור שבחרנו, הוא משפט הלקוח מהראי"ה קוק זצ"ל, מאותם משפטים, שהיה מעטר בהם את לוח השנה .

בשנת תרע"ד, היא שנת 1914 למנינם, שנה שפרצה מלחמת העולם הראשונה, כותב הראי"ה, "המזכרים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן נון לא יוכלו להישאר עבדי אחשוורוש"

על התוכן המזוג לו במשפט זה נבקש הפעם לעמוד. ראשית ניתן את ההסבר התלמודי למילים אלו. במגילת אסתר מודגש חזור והדגש כי פורים נחגג לו בשני ימים שונים. ישנו יום חגם של הפרזים, הנחגג ביום י"ד באדר. וישנו יומם של אותם ערים המקופות חומה מימות יהושע בן נון, הנחגג לו ביום ט"ו.

וכפי שהמשנה עצמה במסכת מגילה אומרת:¹

"כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו,

כפרים ועירות גדולות קורין בי"ד

הגמרא נזקקת לשאלה, מדוע הזמן, שנבחר לקבוע את קריאת המגילה לבני המוקפים הוא "מימות יהושע בן נון" ועונה מה שעונה, דבר עוד שנעמוד עליו בהמשך.

"עבדי אחשוורוש" גם הוא מושג הלכתי המצוי לו בתלמוד. כשהגמרא עוסקת לה בשאלה מדוע אין אנו אומרים הלל ביום הפורים, היא עונה "אכתי עבדי אחשוורוש אנן" – לאמר "עדיין עבדי אחשוורוש אנו", אמנם נצלנו ממות ומגזרתו הרעה של המן, אך חזרנו לנקודת הפתיחה של המגילה, שאנו נמצאים עדיין תחת עולו של אחשוורוש. זהו אפוא פישרו של ההגד השני המרכיב את פתגם הראי"ה לחודש אדר " עבדי אחשוורוש"

נעיר כי מרתקת העובדה כי על פי חז"ל ההלל שנאמר " הללויה הללו עבדי ה'" נאמר ע"י פרעה. פרעה זה בחצות הלילה עת היכה ה' כל בכור בארץ מצרים, בא מְבועת לבית משה ואהרון ואומר להם "קומו צאו..." ואז אומר לו משה רבנו, על פי חז"ל, "אתה מלכנו". או אז עונה לו פרעה כי אין הוא ועם ישראל עבדיו כי אם עבדי הקב"ה. ומשה רבנו מתעקש כי פרעה יכריז כי הם ישראל, עבדי ה' הם. ואכן כן, אומר פרעה "הללויה הללו עבדי ה' וגו'" . אמור מעתה כל ענינו של ההלל הוא דווקא בסיטואציה, שאין אנו נמצאים תחת שיעבוד אומה אחרת.

2. "כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון"

עד כאן עסקנו בפתיחה כללית, נעמיק עתה ונכנס נא לעומק הקורה.

הרמב"ן, ואחריו הרשב"ץ, שואלים את השאלה הבאה, היכן מצאנו חג אחד, שחלק מעם ישראל מקיים אותו ביום אחד ואילו החלק אחר בעם מקיים אותו ביום אחר . ואם תאמר והלא יש לנו את יו"ט שני של גלויות, על כך ישנה תשובה פשוטה, שהרי יו"ט שני של גלויות נחגג מפאת הספק, היכן חל התאריך העיקרי, אך תאריכו העיקרי של החג הוא קבוע. זאת ועוד דווקא בחג שענינו "לך כנוס את כל היהודים" דווקא בחג שבא לתקן את הפירוד הבא לידי ביטוי כבר בתחילת המגילה "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וגו'", דווקא בחג שכזה, שליבו הוא באחדות שהוא בא להופיע בעם, דווקא בו קובעים שני ימים שונים, וממלא עושים בו פירוד, לכאורה ?

וישנה שאלה נוספת, שרמזנו עליה בראש דברינו ועתה נדגיש אותה ביתר שאת. כיוון שנקבע, מסיבות שיהא עלינו לברר, כי יום הפורים יחגג בשני ימים שונים, מדוע בכ"ז נקבע התאריך "כרכים, המוקפים חומה מימות יהושע בן נון" – מדוע יהושע בן נון, ולא אשר התרחש באותה תקופה. הגם שמשוואה זו מקיימת, נגזרת היכולה להיות מגוחכת, שדווקא בשושן שהיא היסוד לקריאה של ערים המוקפות חומה, יקראו בי"ד..., משום שהיא לא הייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

נרחיב קמעא את היריעה ונראה את ניסוח הרמב"ם לדברים:

"...ואלו הן זמני קריאתה.

כל מדינה שהייתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון

בין בארץ בין בחוץ לארץ אע"פ שאין לה עכשיו חומה,

קורין בחמישה עשר באדר ומדינה זו היא הנקראת כרך.

וכל מדינה שלא הייתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון

ואע"פ שהיא מוקפת עתה

קוראין בארבעה עשר ומדינה זו היא הנקראת עיר"

וכאן בא הרמב"ם ונזקק לאבסורד שכביכול עולה שדווקא בשושן יקראו ביום י"ד,

"שושן הבירה אע"פ שלא הייתה מוקפת חומה

בימי יהושע בן נון קוראין בחימשה עשר

שבה היה הנס שנאמר ונוח בחימשה עשר בו"

היוצא מדברי הרמב"ם, שאמנם מצד הקריטריון שנקבע "ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון" הייתה צריכה שושן לקרוא את המגילה ביום י"ד, מ"מ כיוון שסוף-סוף בה נעשה הנס, תקנו שיהיו קוראים בה ביום ט"ו.

הנה כי כן יוצא שגדול מעמדה של ירושלים, שבה קוראים מצד האמת ביום ט"ו, מאשר שושן, שהיו צריכים לקרוא בה ביום י"ד, אך בכל זאת קוראים בה ביום ט"ו מסיבה אחרת, בכדי למנוע אבסורד מסויים, ולא בגין הקריטריון המרכזי.

ומה הסיבה שנקבע קרטריון שנקודת הזמן שלו היא ימי יהושע בן נון:

"ולמה תלו הדבר בימי יהושע

בכדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהייתה חרבה באותו זמן.

כדי שיהו קוראין בכני שושן ויחשבו כאילו הם כרכין

המוקפין חומה אע"פ שהן עתה חרבין,

הואיל והיו מוקפין בימי יהושע ויהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה"

היוצא אפוא מדברי הרמב"ם, שמפאת כבודה של א"י נקבע מעין "חג מוזר", חג בו כל העולם קורא את המגילה ביום י"ד ואילו יש כאלו הקוראים אותה כנגד ירושלים ביום ט"ו, היינו כמעט אומרים, שיש כאן מעין לאו של "לא תתגודדו", אע"פ שמצד האמת אין כאן משום שהדבר נחשב כשתי בתי דין המצויים בשני ערים, אך יחד עם זאת פיצול זה מחייב הבנה.

מעניינת העובדה עד כמה במגילה ישנה הדגשה החוזרת ונשנית בדבר קיומם של שני ימים:²

"קימו וקבל(ו) היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים אליהם

ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה

ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה"

ועוד נאמר:

"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה..."

ועוד בהמשך:

"לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם וגו'"

שמו של פורים גם הוא מרמז על קיומם של שני ימים. שהרי "פורים" הוא ע"ש ה"פור" של המן. א"כ מדוע חג זה נקרא "פורים" לשון רבים, ולא "פור" לשון יחיד.

בפשטות נאמר כי אכן בחג זה שני ימים, שני חגים של "פור" והללו נקראים "פורים". היוצא שמציאותם של ימים שונים בחג זה מהווה עניין יסודי במהותו של חג זה.

ועדיין הדברים אינם ברורים, שהרי משמעותו של יום ט"ו למי שהוא פרוז הוא רק בכך, שאין הוא אומר באותו יום תחנון, וה"ה להפך. אם כן מה היסוד המהותי היוצא מאותם ימים, שלכאורה מהווים שתי יחידות נפרדות, זהו עניין שיש לתת עליו את הלב.

3. "חלקו כבוד לארץ ישראל"

מה הסיבה א"כ לקיומם של שני ימים בפורים ?

אמרנו לעיל את לשון הרמב"ם כי הדבר הוא מפני כבודה של א"י.

למעשה בגמרא ישנה מחלוקת בכך:³

"רבי יהושע בן קורחה אומר:

כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר"

והטעם:

כי שושן (כמו שושן), מה שושן מוקפת חומה מימות אחשוורוש

וקורין החמישה עשר

אף כל שמוקפת חומה מימות אחשוורוש קורין בחמישה עשר"

ואז בהמשך התלמוד מביאה הגמרא את הנימוק לתנא של המשנה, שנקבע להלכה, שקורין על פי כרכין המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, כי יש גזרה שווה המעמידה דין זה.

מ"מ הנימוק "כבודה של א"י" מצוי בדברי הירושלמי:⁴

"כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמישה עשר.

ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

חלקו כבוד לארץ ישראל

שהייתה חריבה באותם ימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון"

הנה כי כן היסוד, המביא לקביעתם של שני ימי פורים הוא כבודה של ארץ ישראל.

על "כבודה של ארץ ישראל", נבקש אנו להרחיב את דברינו.

מהו טיבו של נס הפורים. נס הפורים במובן מסוים גדול יותר מנס הפסח, שהרי בפסח יצאנו מעבדות לחירות ופורים ניצלנו משמד.

על דרך ההכללה נוכל לומר כי, תוכן נס הפורים הו, שיש לעולם מנהיג, יש לעולם מלך והוא אינו נתון לגחמותיהם של רודנים אכזרים. גם כששם ה' אינו מופיע לו בצורה מפורשת במגילה, על כל המשתמע מכך, בכל זאת "המלך"-מלכו של עולם מוביל ומנהיג את הכל.

4. "וגם חרבונה זכור לטוב"

ביטוי מאוד מעניין לכך הוא מה שאנו אומרים בסוף קריאת המגילה "וגם חרבונה זכור לטוב"-נזכור לרגע, מי הוא אותו חרבונה ומדוע הוא זכור לטוב ?

נזכור ונזכיר את מהלך ההתרחשויות בראשי פרקים.

המן, לאחר המשתה הראשון שעשתה אסתר לכבודו ולכבוד המלך אחשוורוש, חוזר לביתו זחוח, כשרק דבר אחד מעיב על שמחתו, היהודי העקשן, מרדכי, אשר לא יכרע ולא ישתחווה.

אז, בהתכנסות המאוד מצומצמת של המן ואוהביו, עולה התוכנית לעשות עץ גבוה חמישים אמה, לתלות עליו את מרדכי.זרש מציעה שהמן יעשה זאת בבוקר, אך הלה כולו אחוז שנאה מטורפת, ניגש למלאכה כבר בלילה. באותו לילה גם כן "נדדה שנת המלך", מה שהביא בסוף לתוצאה, שהמן מוביל את סוס המלך, כשעליו רכוב שנוא נפשו, מרדכי, ומכריז "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

למחרת מגיע המשתה השני של אסתר המלכה, בו היא מכריזה לפני אחשוורוש כי, "איש צר ואוייב המן הרע הזה"., המלך שיוצא בחמתו מהמשתה של אסתר, חוזר ורואה את המן נופל על מיטת אסתר, עובדה שהעלתה את כעסו על המן לממדי שיא. ואז בכל האנדרלמוסיה הזאת צץ לו פתאום חרבונה ואומר "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה", אומר ולא מוסיף. ואז באה לה תגובת המלך, שחרבונה הוא שסלל לה את הדרך "תלוהו עליו"

נתבונן לרגע, בנתונים שלפנינו. חרבונה יודע שיש עץ בבית המן. ואנו נשאל מהיכן הוא יודע זאת, והלא המן עשה את המשתה לאוהביו. המסקנה המתבקשת היא שחרבונה היה אתמול בערב בבית המן. אתמול הוא היה מאותה מפלגה של המן. אך כמו כל פוליטיקאי טוב, הוא חש את התמורה הפוליטית המתחוללת, בו בן בריתו המן, נמצא על סף התרסקות, והוא ממקם את עצמו בדיוק "במקום הנכון" פוליטית. וזהו חרבונה ה"זכור לטוב", לכאורה אין ברור מדוע הוא "זכור לטוב", והלא הוא בסך הכל איש בעל ראיה פוליטית נכונה ?

למעשה חרבונה מייצג את מגילת אסתר. חרבונה הוא זה שהיה אך אתמול עם המן, הוא רואה כיצד המציאות בין לילה מתהפכת לה מהקצה אל הקצה, מעבר לכל היגיון פוליטי ואז הוא מבין כי אותו עץ שהכין המן, הוא למעשה הכין אותו לעצמו ולא למרדכי.

זוהי גם התובנה המסתתרת לה מאחורי דברי חז"ל האומרים כי "חרבונה זה אליהו", לעיתים אליהו הנביא מתגלה כשהוא אינו עטור בזקן לבן, הוא מופיע כשליח ה' לפעול בכל ההסתרים, ובהם הוא פועל בדרכים, הנראות טבעיות למדיי, אך הם כולם מהווים מזיגה של ניסים.

מגילת אסתר היא למעשה מגילה ההולכת עם כל אדם ואדם גם בגלות הלאומית וגם בגלות הפרטית, היא למעשה מהווה יסוד לכל התנהלותו היומיומית של האדם, שכולה תמהיל של ניסים.

"כל המועדות בטלים ופורים אינו בטל" מפאת העובדה, שחג הפורים לא בא לחגוג אירוע שהיה, אלא אירוע שלא היה. אם ניקח לדוגמא את פסח, הרי שזה בא זכר ליציאתנו ממצרים, מבית עבדים. לעת"ל, יהיו ניסים כה גדולים עד אשר אירוע זה יהא בטל בהם. אך לעומתו פורים הוא זכרון למה שהיה יכול להיות, להשמדה המוחלטת של העם היהודי כל המועדות בטלים משום שהם מהוווים שלב מסויים, אך לעומתם פורים מכיוון שהוא אינו מייצג כאמור אירוע שהיה, אלא אירוע שלא היה הוא אינו עתיד להיבטל.⁵

5. "אסתר מן התורה מניין"

חז"ל שאלו את השאלה:⁶

"אסתר מן התורה מניין"

והשיבו:

"ואנכי הסתר אסתיר"

על יסוד דברים אלו מלמדנו רבי נחמן מברסלב יסוד חשוב ביותר. אומר רבי נחמן יש מציאות בה נתון האדם בהסתר פנים מאת הקב"ה, והוא חש זאת היטב, הוא מרגיש כיצד הוא רחוק מריבונו של עולם, או אז גם אם הוא אינו נמצא במצוקה בהתנהלות חייו היומיומית, בכל זאת הוא חש כי הוא מצוי בחשיכה.

אך ישנו הסתר מסוג אחר, הסתר הקשה בהרבה, מהסתר פנים זה, והוא, היות העובדה שהוא בהסתר גם היא בהסתר , כלומר בפנינו אדם המצוי בהסתר פנים ואין הוא חש זאת, הוא חש כי לא חסר לא מאומה לא בעניני הרוח ולא בעניני הגשם.זהו, אומר רבי נחמן הנרמז ב"הסתר אסתיר", לאמר, גם הסתר הפנים שלי, אומר הקב"ה מצוי בתוך הסתר.

אסתר, מבחינה כרונולוגית,היא החותמת את התנ"ך, היא "סוף הניסים" כדברי חז"ל. אך במגילת אסתר מסתתר לו עצב רב.

שני דורות קודם לכן עמד כורש והכריז "כל ממלכות הארץ נתן לי ה'" וקרא ליהודי התפוצות לעלות לארץ ישראל ולכונן את המקדש. אך התמורות שיבואו ינועו בשני צירים מנוגדים, הציר הראשון יהיה כינון אוטונומיה ביהודה, כפי שמתואר על כך בספרי עזרא ונחמיה.ויחד עם זאת תינתן ליהודים "אמנציפציה" , הזכות להשתלב ולקחת חלק בחיי העמים, כפי שמתואר בספרי דניאל ואסתר.

ואז נערכת לה הסעודה בשושן הבירה, נזכור כי שושן היא עיר הבירה של האימפריה הפרסית. מסתבר שאלו שגרו בה היו שייכים לדרג הניהולי של המדינה. והנה יהודים רבים מצטרפים לאותה סעודה. המסקנה פשוטה וברורה. היהודים הצליחו לתפוס עמדות מפתח באימפריה הפרסית . העלייה הגדולה לארץ ישראל הוחמצה, מי שעלה בה ונשאר נאמן לארצו הייתה דלת העם בלבד. שם בתוך השפע ומתוך הזכות לקיים את "פולחן הדת" מצוי לו העם היהודי כביכול בשגשוג גדול, אך למעשה הוא בהסתר פנים, ולא סתם הסתר, אלא הסתר בתוך הסתר, הוא אינו חש כלל את ההסתר שהוא מצוי בו.

6. "אילו נענו כולם ושבו לארץ ישראל..."

לאי עלייה זו לארץ ישראל היו השלכות מרחיקות לכת, השלכות שהטיב לתארם רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי.

שם בתגובה לשאלת מלך כוזר, מדוע אין הוא עולה לארץ ישראל, והלא אתה "מקצר בחיבת תורתך", אומר מלך כוזר.

על כך משיב לו החבר:⁷

"אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר"

ביטוי חריף למדיי, אי העלייה לארץ ישראל לחרפה תיחשב...

"כי אמנם חטא זה הוא אשר לא נתקיים בגללו הייעוד

אשר יעד הא-לוה בבית שני,

'רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך-נאום ה'"

היה לו ייעוד אלוקי שהיה אמור לחול על ראש בני ישראל, אילו רק אלו היו באים לארץ ישראל, ואת תוכן הייעוד, המזוג בדברי הנביא מתאר הלחבר:

"כי העניין הא-לוהי עמד לחול עליהם כבראשונה,

אילו נענו כולם ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה,

אך רק מקצתם נענו ורובם, והחשובים שבהם,

נשארו בבלל מסכימים לגלות ולשיעבוד,

ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם"

במשמע אילו היו כולם שבים לארץ ישראל, "העניין הא-לוהי הי חל עליהם כבראשונה", לאמר, היה שם ה' נגלה "כבראשונה"-שאותו מסבירים המפרשים שהכוונה כגילוי ה' בגן עדן. אך דא עקא, שהעם העדיף אחרת גם "החשובים שבו"

ולכך היו התוצאות הבאות:

"ולכן גמלם ה-לוה כמחשבת ליבם,

ונתקיימו בהם ההבטחות הא-לוהיות רק במידה מצומצמת

כפי מיעוט התעוררותם"

משום שאומר ריה"ל כי העולם מתנהל על פי משוואה פשוטה:

"כי העניין הא-לוהי אינו חל על האדם אלא כי אם לפי הכנת האדם,

אם מעט-מעט, ואם הרבה-הרבה"

ומכאן עובר ריה"ל להשלכות לימיו הוא:

"אף אנו אילו היינו מוכנים להתקרב אל א-לוהי אבותינו בלב שלם,

כי אז היה וא ית' מושיענו כאשר הושיע את אבותינו ממצרים"

שתוכנה של אותה "התקרבות" הוא העלייה לארץ ישראל.⁸

ומכאן נשוב נא למגילת אסתר. מגילת אסתר עוסקת ב"הסתר אסתיר", באותם שני הסתרים, העוברים להיות "רק" הסתר אחד. א"י מבוזה באותה שעה, היא מבוזה מפני שעם ישראל בחר להשאיר אותה בבזיונה ולהשתתף "בסעודתו של אותו רשע" שכן "אילו היו נענים כולם ובאים בנפש חפצה" היינו זוכים "שהעניין הא-להי" יחול עלינו בשלימות.

נס הפורים בא לבטא גם את מקומה של ארץ ישראל. לא שושן היא העיקר כי אם ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. ואכן, על פי קריטריון זה היה על שושן לקרוא ביום י"ד, אלא שמפאת שבה נעשה הנס, לאמר , מפאת סיבה צדדית לקריטריון, משתפים אותה גם כן לקרוא ביומה של ירושלים.

פורים היה בבחינת "הסתר אסתיר" – יושב לו עם, המשועבד, משתתף במשתה של הרודן המקומי, משתה בו מוציאים את כלי המקדש ושמים לעג את עמו שלו, ואין הדבר צר בעינהם, העיקר לגביו כי ה"שתיה היא כרצון איש ואיש"-כלומר עם ה"ההכשרים" המתאימים.

ולאחר הגזרה, נמצא עם ישראל רק בהסתר אחד, "רק" בגלות.

7. בעיות הכלכלה העולמיות ושנאת ישראל

המגילה מתחילה במשתה אחשוורוש, למלך הולל זה יש בעיות כלכליות. לא עולה על דעתו שמא משתאות הראווה, על כל השחיתות שהם, הם-הם הסיבה העיקרית לכך...

והנה בא לו רשע מרושע, המן, ומציע לאחשוורוש לפתור את כל בעיותיו הכלכליות, ע"י השמדת אותו עם. הנה מוכן הוא לשקול לאחשוורוש עשרת אלפים כיכר כסף. המן הרשע הוא דמותו של האנטישמי החי לו בכל דור ודור, שלו "פתרון קל" לבעיות הכלל עולמיות. וקורה מה שקורה...

ועדיין חתימת המגילה לארח המהפך הגדול שהיה בה תמוה:

"וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ ואיי הים:

וכל מעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך

הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס"

מה פשרו של סיום זה ?

כאמור לעיל המגילה פתחה בבעיותיו הכלכליות של אחשוורוש עם פתרונו של המן, ועתה הנה באות בעיות אלו על פתרונן ע"י מרדכי, לא ברצח, לא בשחיתות, כי אם בהתנהלות יותר חכמה.

אך יש בו מן העצוב בסיום זה. למעשה התנ"ך כאומר לנו שעם ישראל לא למד שום דבר..., שכן לא התחוללה לה תמורה גדולה או שיבה גדולה לארץ ישראל, אלא הכל נשאר כשהיה עד ההמן הבא...

8. "משנכנס אדר מרבין בשמחה"

סיכומם של דברים דווקא פורים שענינו "לך כנוס את כל היהודים" נחגג בשני ימים בכדי שנלמד שלא נהיה באמת לאחד, לאומה אחת, אלא א"כ נזכור כי הגלות אינה מקומינו, אם לא נשכח להעלות את ירושלים, באמת ובתמים על ראש שמחתנו.

למדונו חז"ל כי:⁹

"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב :

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה"

ורשי במקום מבאר כך:

"'משנכנס אדר'-ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח"

לכאורה דברי רש"י אלו אינם מובנים, שהרי חג הפסח אינו באדר, מדוע אפוא, רש"י אומר 'משנכנס אדר' מרבין בשמחה בגלל חג הפורים והפסח.

ואנו נאמר כך ;פסח הוא הנס הראשון שנעשה לכלל ישראל, ופורים הוא האחרון (המובא בתנ"ך), שני ניסים אלו נעשו בחו"ל בדרך לארץ ישראל, שניהם מזכירים את הסתר הפנים.

עניין זה קשור לחודש אב שהרי "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה"

הקלקול שבחודש אב החל מעם ישראל, כאשר המרגלים הסיתו את העם שלא לבוא לארץ ישראל.ותקוות תיקונו הוא בפורים בידיעה, שגם אם חשוך וקשה בחשכת הגלות, הרי שיש לנו את הכוח, ויד ה' לא תקצר מלהושיע, שכן מפורים למדנו כי ישנה הבחינה של "ונהפוך הוא", בו כל רע נהפך לטוב בו כל חשכה הופכת לאורה. אמן ואמן.